וודאן טאי צ’י צ’ואן/קונג פו (ואומנויות לחימה ) לילדים ונערים
הקונג פו ובתוכן גם הטאי צ’ צ’ואן הינן אומנויות לחימה סיניות חכמות, עתיקות ופרקטיות, אשר נלמדו ותורגלו במשך מאות שנים בתוך משפחות שהתמחו בדבר. באופן מסורתי הועברה אומנות הלחימה מאב לבנו, החל מגיל צעיר. כאשר ילדים גדלים לתוך האומנות, יכולתם להטמיע את העקרונות היא גבוהה וטבעית וכך מטפח הילד כבר מגיל צעיר את הקשר אל גופו. האימון עצמו משפר קואורדינציה ויוצר חוסן פיזי, גמישות, הקשבה, יכולת השתנות, רכות ועוד.
גישת האימון בסגנון וודאן טאי צ’י צ’ואן היא גישה אינטגראלית השמה את הדגש באימון על העמקת החיבור של הילד עם עצמו וסביבתו, ומיומנות הלחימה וההגנה העצמית, מהוות את הפלטפורמה דרכה עובדים. בבסיס השיטה נמצא הרעיון כי כולנו יחד מהווים קבוצה ומשפחה, ו”אח” בוגר מלמד “אח” צעיר. אין בשיטה חגורות המייצגות רמות שונות ואין מבחנים. הדגש הוא על כך שהחיבור בין התלמידים, ההנאה מהתרגול וההצלחה של כל אחד בקבוצה, היא מטרה משותפת של כולנו.
דגש מיוחד בשיטה האינטגראלית ניתן להתמודדות עם רגשות תסכול ואכזבה שמופיעים לעיתים כשמתרגלים משהו חדש או קשה במיוחד, וכן גאווה, יהירות וקינאה – רגשות המתגלים באופן טבעי בתוך קבוצת למידה. הילד לומד להיות ער לרגשות אלו ולפתח כוח פנימי המאפשר לו עמידה כנגדם כך שיוכל להכילם ולאזנם בתוכו. לתהליך זה אנו קוראים “להעיר את הלוחם הפנימי”.
הלוחם הפנימי זהו אותו כוח המצוי בנו והמאפשר לנו להבחין ולעצור את הנטייה האינסטינקטיבית שלנו לפעול מתוך פחד. הפחד מכאב פיזי ו/או רגשי הוא הגורם המרכזי הדוחף אותנו לפעולות אנוכיות ולראיה צרת טווח. כאשר עובדים נכון עם הפחד לומדים לנשום ולקבלו ככוח פנימי המניע אותנו לשינוי. הוא הופך ל”חבר” ואינו מנציח דפוסי התנהגות המצמצמים את מי שאנחנו ומגדילים את תחושת הנפרדות הנפוצה בימנו בחברה האנושית בכללותה.
המתודות והעקרונות המרכזיים בשיטה:
* תלות הדדית – משחקי חיבור הממחישים את הצורך בשיתוף פעולה להשגת המטרה ומייצרים חוויה משותפת של חיבור ומתוכו הצלחה יהוו חלק מהחימום ובניית הכוח הגמישות והזריזות : משחקים בהם משתמשים בד”כ בהישגיות של “אני נגדך ומי שזריז או חזק יותר מנצח” יקבלו כללים חדשים ויהפכו למשימה קבוצתית הצוברת יחד נקודות ע”י שימוש מושכל בחזקות השונות של חבריה להצלחה. לדוגמא:שלושה משלבים ידיים למעגל, וכל אחד מקבל הנחיה להגיע לכמה שיותר נקודות בזמן קצוב. רק בשיתוף פעולה זה אפשרי מבלי שמישהו יפגע או יפסיד מכך שהאחר הצליח
* הקשר בינינו חשוב יותר מההצלחה (בין אם אישית ובין אם קבוצתית) – עקרון זה ילווה כל משוב שינתן לתלמיד או לקבוצה. כל פעולה שמדגישה את העיקרון תזכה לתמיכה ועידוד. כל ביטוי בו ההישגיות גוברת בחשיבותה על הקשר יקבל התייחסות המדגישה את המטרה וחשיבות הקשר. המטרה היא ברורה: שהתלמידים יפתחו בתוכם יחס מועדף לקשר על פני ההישג החיצוני.
* ערבות הדדית – א: כולם שווים והמאמץ להתחבר ולהתאמן יחד כקבוצה הוא של כולם, לא שופטים אחד את השני והמדד להצלחה אינו איכות הביצוע של תרגיל זה או אחר, אלא היחס וההשתדלות של החבר אל הביצוע של התרגיל להצלחת הקבוצה כולה
ב: גדול חונך קטן זו דרכה המסורתית של אומנויות הלחימה שנלמדה בימי קדם במשפחות, כפרים, שבטים וכו’. הרעיון כאן הוא למנף עקרון זה, הטבעי לאומנויות הלחימה – שתלמיד ותיק ומנוסה יותר מלמד את הצעיר והפחות מנוסה – לתוך החיים שמחוץ לאימון, שם משחק התפקידים משתנה כל הזמן וצריך את החוכמה הפנימית לדעת לנוע בגמישות מתפקיד לתפקיד בכל מצבים. דוגמא ליישום העיקרון היא ללמד קבוצת תלמידים מתחילים תרגיל מסוים, בעוד הוותיקים יותר מתאמנים על תרגיל אחר ואז לתת לשתי הקבוצות ללמד אחת את השנייה
*תנועה מתוך הגעה להסכמה- משחק שממחיש את החשיבות כי רק הסכמה מביאה לתוצאות טובות גם בהישגים וגם בכך שאין אף אחד שנפגע או מפסיד. כשאנו נעים יחד מתוך הסכמה יתכן וחלק מהחברים נדרשים בתהליך לוותר על רצון אישי לעומת הרצון הקבוצתי ממנו הם נכללים גם כן, יחד עם זאת הקבוצה ערה לוויתורים שעושים פרטים מסוימים בה ומנסה לאפשר מקום גם לרצונותיהם בהזדמנות אחרת שמתאפשרת את ההכנה למפגש החודשי המיוחד בו מתקיים אימון משתתף עם הורה אחד של כל ילד לקיים מתוך הגישה הזו,
*שיח במעגל של שיתוף וחיבור- המטרות של שיח זה, המתקיים לפי כללים המוסברים מראש: א- דרך לחקירת תחומי השיטה והחומרים השונים הנילמדים בה ברמה הקוגנטיבית המאפשרת לימוד מקיף ועמוק דרך רעיון של “שכל משותף” ב- דרך המאפשרת עיבוד רגשי של תהליך הלמידה ג- דרך המאפשרת לתלמידים לדעת ולהרגיש את המצבים השונים וההתמודדות הרגשית של חבריהם לקבוצה ולפתח הרגשה ואמפטיה בצורה יותר ממוקדת, מאשר במהלך שיעור.
דוד נתנאל מתרגל טאי צ’י צ’ואן ואומנויות לחימה שונות כ-25 שנה. הסגנון אותו הוא מלמד נקרא “וודאנג טאי צ’י צ’ואן” זהו סגנון המשלב תרגול רך, זורם ומדיטטיבי, עם תרגול דינאמי, לחימתי ופרקטי!
הוא בוגר קורס מדריכי אומנויות לחימה בווינגייט ומוסמך להוראה מטעם ההתאחדות האירופית לאומנויות לחימה סיניות. את עיקר לימודיו עשה במזרח הרחוק ובאירופה, ובמסגרת לימודיו באנגליה השתתף בקרבות זירה במגע מלא.
דוד מלמד בוגרים בקבוצות פרטיות במקומות שונים בארץ ומטפל “גוף נפש”. מזה 10 שנים הוא מלווה אנשים בתהליכי התפתחות אישית, ובכלל זה עבודה עם נוער ובוגרים בשיקום וגמילה מסמים קשים ( “מלכישוע” ). הוא משלב בעבודתו שיטות וטכניקות שונות שלמד וחקר במהלך השנים כמו מדיטציית הויפאסאנה, שיטת גרינברג ,”מוח אחד וטאי צ’י רפואי/טיפולי.